[דעה] הצורך במחקרים קליניים לטיפול בקנאביס

מה אנחנו באמת יודעים על קנאביס רפואי וההשפעות שלו, ואיך הראיות המחקריות סותרות לפעמים את הסיפורים מהשטח? הכל טמון בחתיכה החסרה בפאזל – מחקר קליני אמין.

האם קנאביס רפואי יעיל לטיפול בכאבים? ובכן, הראיות בשטח שניתן לכנותן גורפות או לכל הפחות מהותיות מבחינה סטטיסטית, קובעות שכן, כלומר שישנם מטופלים רבים (מאות אלפים לפחות בהסתכלות עולמית) שהטיפול בקנאביס רפואי עוזר להם לדיכוי סימפטומים הקשורים לכאבים הנובעים מסיבות רבות ומגוונות, בצורה המתועדת על ידי הרופא המומחה המטפל ומגובה בהמלצתו החוזרת והנשנית להמשיך בטיפול לאור תוצאותיו.

באותה הצורה, הטיפול בקנאביס, הצלחותיו הרבות בשטח וגם כישלונותיו שקורים לא מעט אגב, מתועדים בתחום הטיפול האונקולוגי בחולי סרטן, בתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה לסובלים ממחלות ותסמונות שונות וביניהן אפילפסיה ואוטיזם ובשאר התחומים המאושרים בסופו של דבר על ידי משרד הבריאות הישראלי בתור “התוויות מאושרות” לטיפול מקומי בחולי קנאביס בהתאם לנהלי “הספר הירוק” ונוהל 106.

לאור הצלחותיו המהותיות של הטיפול בקנאביס במקרים מסוימים ובעיקר לאור העובדה שמשרד הבריאות מצא לנכון לאשר את הטיפול בו לאחר שמספיק מידע תומך הצטבר עד היום מסביב לעולם דרך “ניסוי וטעיה” של מטופלים רבים ורופאיהם, מי שאינו מתמצא או מתעניין במחקרים רפואיים בפרט או לפחות בקיא מעט בעולם המחקר המדעי בכלל, עשוי לחשוב שמדובר אפוא בראיות מדעיות, חותכות ובלתי ניתנות לערעור לכך שהטיפול בקנאביס הוא עצמו האחראי הבלעדי על השיפור שחווה מטופל מסוים ברמת הכאב שלו או בכל תסמין של כל התוויה אחרת בגינה אותו מטופל קיבל את האישור הממסדי לצרוך קנאביס, אך האם זו האמת? האמת, היא שזה אפילו לא קרוב.

אם זה נשמע לכם מבלבל שטיפול שמוכיח את עצמו בשטח ומאושר על ידי משרד הבריאות עשוי להיות בכלל גורם מנותק שאינו קשור לתהליך ההחלמה או הטיפול האמיתי שעובר החולה, כדאי שתשאלו את עצמכם לרגע, מה אנחנו באמת יודעים על קנאביס רפואי וההשפעות החיוביות החותכות שלו? כדי לענות על השאלה הזו, עד כמה שניתן בכלל לעשות כן בצורה עניינית עם המידע שזמין לנו היום, צריך קודם כל להבין איך מגדירים מלכתחילה מהו “דבר שאנחנו יודעים” אודות טיפול רפואי.

המסגרת הקלינית שיוצרת מחקר רפואי אמין

הביטוי “מחקר קליני” (באנגלית Clinical Trial) מתייחס למחקר מסוים הנערך בהתאם לקריטריונים מחמירים ומדויקים ביותר הקובעים כל פרט ופרט בתנאי המחקר ונשמרים תחת ביקורת קפדנית של מנהליו כמו גם של גורמים חיצוניים, הכל במטרה לייצר סביבה בה מתקיים מצב המתואר באנגלית במילים “All other things being equal”, כלומר כל פרט ותנאי בסביבת המחקר, מלבד זה שמהווה את מושא המחקר, יהיה שווה וזהה בין נבדק לנבדק, בצורה שלא תשאיר מקום לספק סביר שיפגע באמינות התוצאות.

לדוגמה, במחקר קליני נאות שיבדוק את ההשפעה של קנאביס רפואי על שיכוך כאבים, יידרש בין היתר שהנבדקים כולם יפגינו סימפטומים של כאב הנובעים מאותה בעיה פיזיולוגית, יהיו כולם מטופלים באותו סוג של מוצרי קנאביס בעלי אותו ריכוז מדויק של חומרים פעילים, יהיו כולם מטופלים באותו סוג של טיפול תרופתי עבור ההתוויה הרפואית שלהם או שלא יהיו מטופלים בשום טיפול אחר מלבד הטיפול הניסיוני בקנאביס, וכן שיהיו מלכתחילה נבדקים המשתתפים במחקר ועונים לכל אותם הקריטריונים אך מטופלים (ללא ידיעתם כמובן, במסגרת מה שמכונה עיקרון “Double Blind”) בפלסבו במטרה להוות קבוצת ביקורת שתעזור לאשרר הצלחות פוטנציאליות של הטיפול שעשויות להתגלות. בנוסף לדרישות הבסיסיות הללו, רשימת הדרישות המתלווה למחקר קליני איכותי ואמין היא ארוכה מאד, מה שמתורגם כמובן לתג מחיר לא מבוטל עבור מי שמבקש לממן מחקר כזה.

למרות שמדובר בתהליך סבוך, ארוך ויקר להפליא, המציאות היא שרק מסגרת מוקפדת של מחקר קליני נאות יכולה להיות בסיס ראוי לשיפור, פיתוח ומיסוד של כל תחום רפואי. הבעיה, כפי שניתן לראותה כיום בצורה ברורה מאד בכל מקום על פני השטח, היא שעולם הקנאביס הרפואי, לא רק בישראל אגב, נמצא בקושי בתחילתו של המעבר לעידן המחקר הקליני, אחרי עשורים רבים של הזנחה בצל ההפללה.

המחסור בבסיס לתיאוריה – הבעיה של משרד הבריאות והמטופלים גם יחד

בניגוד למה שאולי טבעי לחשוב, מרבית “המחקרים” הנערכים מסביב לעולם אינם נערכים בהתאם ובכפוף לקריטריונים קליניים ואפילו רחוק מכך, הם מסתמכים על “עובדות” שמקורן באנומליות או בתאימות שאינה מקרית לכאורה בין נתונים סטטיסטיים. הלכה למעשה, חלק גדול מהמחקרים שנערכו עד היום כמעט בכל תחום ובין היתר גם בעולם הקנאביס הרפואי הם אותם מחקרים סטטיסטיים, מנותקים ממסגרת ביקורת קלינית נאותה שמבוססים במקרה הטוב על דיווחים ממקור ראשון של מטופלי קנאביס רפואי ובמקרה הרע על מודלים סטטיסטיים שונים שאינם כוללים אפילו ראיונות עם המטופלים עצמם.

מחקרים אלו, למרות שחלק גדול מהם הראה עד היום ראיות נסיבתיות מצטברות לכך שהטיפול בקנאביס אכן מסייע בסוגיות רפואיות רבות, אינם מהווים קרקע יציבה מספיק לגורמים רפואיים מקצועיים, ביניהם משרד הבריאות ואלפי רופאים מומחים הפועלים בישראל, לייצר אפיקי טיפול קליניים ומבוססים, אחידים והדירים שיאפשרו בסופו של דבר לכל המטופלים לקבל את הטיפול הטוב ביותר עבורם.

החוסר במחקר קליני מדויק ובתוצאותיו הברורות יוצר בשטח בעיות רבות מספור, ביניהן חוסר היכולת של היק”ר להתאים באמת טיפול בזן או מוצר ייעודי לכל מטופל, חוסר היכולת של המטופל או הרוקח המנפק להתמודד באפקטיביות עם חוסרים במלאי ולשמור על רצף טיפולי תקין ומעל הכל, חוסר היכולת של כל גורם בממסד הרפואי, גם אם היה מעוניין לעשות כך עכשיו ומיד, להכיר בטיפול בקנאביס רפואי בתור כל דבר אחר מלבד “טיפול קו אחרון” עבור מטופלים ששום דבר אחר לא מצליח לעזור להם.

הלכה למעשה, בלי תוצאות של מחקר קליני מדויק, כל סגולות הריפוי המיוחסות לקנאביס רפואי מעולם לא יילקחו ברצינות היתרה לה זוכה כל תרופה שקיימת על המדף בבית המרקחת, ולא משנה כמה מטופלים ינסו לעמוד מאחורי טיפול זה ולגרוס שהוא זה ששינה את חייהם לטובה. בפתח עידן הקנאביס הרפואי החדש, בו ישראל שואפת ולכאורה מאד מנסה להוביל את הסצנה העולמית, רק מחקר קליני אמין ואיכותי, בשאיפה כזה שיהיה ממסדי, מתוקצב היטב ושמור מפני אינטרסים כלכליים של חברות פרטיות בתחום, יוכל להיות המפתח לעתיד.

מאמר זה הינו מאמר דעה, המייצג את דעתו האישית של הכותב ואינו מחליף ייעוץ רפואי \ רוקחי המתייחס למידע פרטני של המטופל.