ההיסטוריה של מיצויי קנאביס – משמן המפ ועד “מון רוק”

שמן קנאביס הוא מושג שהיום כמעט כל מטופל קנאביס רפואי מכיר ואפילו צרכני פנאי כבר למדו לזהות מסביב לעולם, אבל מי שחשב שמדובר במוצר “חדש” יחסית בשוק, יתפלא אולי לגלות שמדובר בהיסטוריה שמתחילה כמעט 10,000 שנה בעבר הרחוק וממשיכה מאז להתפתח בצעדי ענק עד עידן המדיקליזציה המתקדמת של היום.

מיצויי קנאביס בעת העתיקה – מעידן המערות לעידן הרנסנס

ההיסטוריה העשירה של מיצויי קנאביס מתחילה הרחק אי שם בעידן המערות של לפני עשרת אלפים שנה, בהתאם לשרידים שהתגלו על ידי היסטוריונים וחוקרי מערות אשר התמקדות במערכות של מערות רדודות ועתיקות במיוחד באזורים רבים בדרום אמריקה, אסיה ואפריקה. השרידים מתקופה זו מראים כי השימוש הנפוץ ביותר היה בזרעים של צמחי המפ, אשר שימשו לצורך בישום מדורות וכנראה גם לשאיפה של האדים (שאינם ממסטלים) לצרכים רפואיים וטקסיים שונים. בעידן העתיק ביותר, ישנם מיצויי קנאביס (קיף) המתוארכים אחורה עד כדי שנת 7,500 לפני הספירה ביפן, מיצויים אחרים (שמן זרעי המפ) המתוארכים לאזור שנת 5,000 לפני הספירה בסין, מיצויים “חדשים יותר” המתוארכים באזור 2,500 לפני הספירה בסין, קוריאה וקאבול, ומיצויים שמתוארכים לשנת 1,500 לפני הספירה בהודו, פקיסטן, אפגניסטן, הרי ההימלאיה ואייםf שונים באזור ג’מייקה והקריביים, אך מדובר בעדויות עתיקות שלרוב לא נשתמרו מבחינה פיזיולוגית, ביוכימית או היסטוריות מספקת כך שיוכלו להאיר בצורה ברורה על ההרגלים של צריכת מיצויי קנאביס שונים עד ימי עמים, קבוצות א-לאומיות או חברות אנושיות פרימיטיביות.

בשלבים רבים לאורך העת העתיקה היה השימוש בקנאביס נפוץ בדרך כלל לצרכי תעשייה שונים, כאשר גם אלפי שנים לאחר מכן חקלאים במאה ה-17, בעיקר בשטח המדינות שלימים הפכו לארצות הברית, נטעו יבולי המפ רחבים שחלשו על שטחים של מאות אלפי דונמים. בשנת 1619 למשל עבר חוק בבית האסיפה הלאומית דאז של מדינת וירג’יניה (House of Burgesses) המחייב כל חקלאי במדינה להקצות שטח בשדה שלו לגידול של שני זני המפ שונים, המיועדים למכירה לרשויות במדינה בתור חומר גלם ורסטילי לתעשייה. גידולי המפ שימשו את החקלאים גם לצרכי הפקת שמן זרעי המפ, אך באותה תקופה לא ידוע אם השימוש בסוגים אחרים של מיצויי קנאביס היה נפוץ במיוחד.

לסיכומו של עידן זה, היסטוריונים רבים מסכימים על כך שנקודת הזמן העיקרית בו “היגר” החשיש בפעם הראשונה בצורה מלאה מאסיה לאירופה הייתה בנקודה מסוימת במהלך המאה ה-18, אשר לאחריה התחיל להתפשט השימוש בסוגים שונים של מיצויי קנאביס ובעיקר בשמן קנאביס וחשיש לצרכי פנאי, כאשר היה ניתן לקנות מוצרים אלו מבתי מרקחת פרטיים במדינות אירופאיות רבות. מדובר בזמן לא מבוטל לאחר שהשימוש בחשיש הפך לנפוץ במיוחד באסיה (בעיקר באיראן ועיראק) באזור שנת 1230 והרבה לאחר שהשימוש בסוגים שונים של מיצויי קנאביס כבר הפוך לנפוץ גם באפריקה, בה היה מוכר השימוש בחשיש במצרים כבר בשנת 1300 לספירה, בה תיעדו אותו חוקרים ומגלי ארצות בריטיים.

מיצויי קנאביס במאה ה-19 – החשיש המפורסם של נפוליאון

שימוש במיצויי קנאביס לאורך המאה ה-19 מתאפיין במקורות גיאוגרפיים שעדיין נמצאים בעיקר באפריקה ובאסיה ולא ביבשת אירופה, אך אחד “החיתוכים” הראשונים בין אירופה לבין המקורות מהם הגיע הקנאביס לראשונה בהיסטוריה היו במצריים, באחד ממסעותיו של הגנרל הצרפתי המיתולוגי נפוליאון, אשר כבש שטחים רבים במצרים והגיע לכדי התייבשות קבע באזור מספר ערים בממלכה המצרית. חייליו של נפוליאון השאירו אחריהם עדויות רבות שבעקבותיהם קבעו היסטוריונים כי השימוש בקנאביס ובייחוד בחשיש בקרב חיילי הצבא היו נפוץ במיוחד ואפילו עניין שגרתי של חיי היום יום, בהם לא הורשו החיילים לשתות לשוכרה כדי להעביר את הזמן החופשי שלהם בין המשמרות והקרבות.

הרופא הצרפתי ז’אק-ג’וזף מוראו (Jacques-Joseph Moreau) שהיה ידוע בספרות העשירה שהשאיר אחריו, אשר היוותה בסיס לעבודתם של רופאים והיסטוריונים רבים במשך עשורים לאחר מותו, הוא אחת הדמויות המוכרות ביותר בעידן זה, עקב ההקמה של “מועדון החשיש” (Club des Hashischins) בו היו דנים הוא וחבריו למחקר ולמקצועות הרפואה בהשפעות הפיזיולוגיות, הפסיכולוגיות, הפילוסופיות והחברתיות שיש לשימוש בסוגים שונים של מיצויי קנאביס כמו חשיש ושמן קנאביס שהיו נפוצים במיוחד באותה התקופה בצרפת. ספריו של מוראו היוו בסיס למחקר רב שנערך בתחום הקנאביס הרפואי, והוא נחשב לאחד הדמויות המובילות ביותר בהתפתחות המוקדמת של השימוש הרפואי בקנאביס בטרם תחילת המאה ה-20.

מיצויי קנאביס במלחמות העולם ובשנות ה-50 – עידן הקונספירציות

השימוש העיקרי של מיצויי קנאביס שונים ובעיקר של מוצרי קנאביס עתירי THC הנצרכים בתצורה של שמן בטפטוף על הרירית שמתחת ללשון היו פופולריים במיוחד בקרב סוכנויות ביון, צבאות וכוחות ביטחון שונים במסגרת תוכניות מחקר ופיתוח של שיטות חקירה. כמובן, תחום זה מטבעו עשיר בקונספירציות רבות ברשת, ומעט מאד מידע מהימן קיים עליו שמגובה בריאות של גופים מוסדיים שלקחו אחריות לפעילות בתחום זה, אך ידוע כי נעשה שימוש רב בתמציות THC וסוגים שונים של שמן קנאביס עשיר בקנאבינואידים פעילים במסגרת תוכניות מחקר של ה-CIA בארצות הברית.

במסגרת תוכניות המחקר הללו – תוכניות בשם הקוד ‘OSS’ ו-‘MK ULTRA’ – בהתאם לפרטים שאושררו על ידי משרד הביטחון הפדרלי, רשויות הכוחות המשולבים של הצבא וה-CIA, נבחן השימוש בתמציות עתירות THC בתור כלי חקירה “הומני ואפקטיבי” שהיה מיועד להשרות מצב של “היי” על מושא החקירה באופן שיגרום לו להגיד רק את האמת. תוכניות המחקר הללו ותוכניות דומות להן נבחנו על ידי מדינות שונות במלחמת העולם הראשונה, במלחמת העולם השנייה ולאורך שנות ה-50 במסגרות שונות, אך בשל שינויים שחלו לרעה בחקיקה הפדרלית נגד שימוש בקנאביס ונגד מחקר הקשור לקנאביס (Boggs Act, 1952; Narcotics Control Act, 1956) נקבעו קריטריונים שהקשו מאד על המשך המחקר המעמיק בתוצרי קנאביס שונים, במצב שיימשך במשך כמה עשרות שנים לאחר מכן ובמידה מסוימת גם ממש עד היום.

ההיסטוריה המודרנית של מיצויי קנאביס – בטרם ולאחר עידן האיסור

חובבי קנאביס רבים טוענים כי שנות ה-60 היו “עידן הזהב” של מיצויי קנאביס בארצות הברית, שני עשורים לאחר שהאיסור הפדרלי על שימוש בקנאביס נכנס לחוק אך בדיוק לפני שהחלה אכיפתו האינטנסיבית במסגרת “המלחמה בסמים”, כאשר מרבית השימוש במיצויים היה נעשה בקרב צרכני פנאי, קבוצות “היפים” שפעלו בעד שלום ואהבה ונגד המלחמה. בתקופה זו החלו כבר לצוץ בשוק האמריקאי מיצויים מחתרתיים שלימים הפכו להיום מיצויי BHO, אך המיצויים הנפוצים ביותר בעידן זה היו מיצויי קנאביס פשוטים יותר המכונים “טינקטורות” (Tinctures) המבוססים על תמציות כוהליות. ככלל, מיצויים מסוגים רבים היו פחות נפוצים לשימוש בעידן זה בקרב הציבור הרחב, מלבד חשיש ושמן קנאביס שהיו מאז ומתמיד מיצוי “של ההמונים”, מכיוון שרוב האנשים היו משתמשים בקנאביס בתצורת תפרחת.

אחד הגופים הבולטים ביותר בעידן “האהבה והמפכה” של מיצויי הקנאביס בשנות ה-60 וה-70 בארצות הברית הוא “אחוות האהבה הנצחית” (The Brotherhood of Eternal Love) מקליפורניה, שהוגדרה על ידי ה-FBI בתור “ארגון פשיעה” בשל עיסוקה בסחר במיצויי קנאביס מסוגים שונים, בעיקר שמן קנאביס הנמכרים להמונים בבקבוקים ואף חולק לציבור בחינם במסגרת אורגיות המוניות. בהמשך שנות ה-70 וה-80, כאשר הדגש על שימוש במיצויי קנאביס הפך לרפואי יותר ומקצועי יותר, ארגון אחר שתפס את תשומת הלב התקשורתית הוא מועדון צרכני הקנאביס הרפואי ‘The Club’ מסן פרנסיסקו, המורכב ממטופלי קנאביס רפואי שהחליטו עד דעת עצמם בשנת 1994, לאחר שצברו תשומת לב תקשורתית רבה, ליצור קולקטיב “אל-חוקי” של צרכני קנאביס ששינו במו ידיהם את החקיקה לגבי השימוש בקנאביס לצרכים רפואיים במדינה.

מיצויי קנאביס בעידן המודרני – מהמצאת “המערכת הסגורה” ועד היום

העידן המודרני “ביותר” בו נעשה שימוש בסוגים שונים של מיצויי קנאביס בדרכים שלא היו נעשות עד היום, מוגדר לרוב החל משנת 1999 בה פורסם לראשונה תיאור מפורט באינטרנט של “מתכון” להכנת שמן חשיש BHO באמצעות גז בוטאן במה שכונה ‘Hash Honey Oil Technique’ באתר ‘Erowid’ שהיה נחשב בזמנו לאחד האתרים הראשונים באינטרנט העולמי שעסק בהעמקה בעולם הקנאביס. זאת הייתה הפעם הראשונה בה פורסם ברשת תהליך מתקדם למיצוי בתוך “מערכת סגורה” באמצעות גז אורגני ולא באמצעות תמצית אלכוהולית, ומאז ועד היום נערכו לא מעט התקדמויות והתפתחויות בסוגי המערכות הללו ובאופן השימוש שנערך בהן במעבדות מתקדמות לייצור מיצויי קנאביס.

מיצויי קנאביס המבוססים על מגוון רחב של גזים אורגניים ממסים, ובייחוד על זה מבניהם שנחשב לאיכותי ביותר שהוא פחמן דו חמצני (CO₂) מיוצרים היום במעבדות מחקר ומפעלי ייצור במדינות רבות בעולם, בעיקר לשיווק במדינות בהן קיימת רגולציה מקבל של מכירה לצרכי פנאי (לגליזציה) אך גם עבור שיווק במדינות המתירות מכירה של מוצרי קנאביס רפואי בלבד. “ההתפתחויות” המודרניות בשוק זה כוללות למשל את הכניסה לשוק של תמציות שעווה (Solvent-based Waxes) בשנת 2009, את הזכייה של מיצוי קנאביס מבוסס גז אורגני לראשונה בשנת 2012 בגביע השנתי של מגזין ‘היי טיימס’ או את החקיקה המקלה הראשונה שנכנסה לתוקפה בעולם בשוק מדיני בארצות הברית (קולורדו ואורגון) והגדירה מכירה חוקית ומותרת של מיצויי קנאביס, אך ככלל מאז שהתחילו מיצויי פחמן דו חמצני (CO₂) להיות מוצרים בשנות ה-2000 המוקדמות, לא חל שינוי מהותי מאד בדרך בה מופקים מיצויי קנאביס, מלבד פיתוחים הקשורים בשילוב תמציות טרפנים או תמציות פלבנואידים במיצוי המוגמר או בייצור של מוצרי פנאי כמו “מון-רוק” (MoonRock) המשלבים בין כמה מיצויים וותיקים לשם יצירה של מוצר “חדש”.