מדוע אנו מפתחים סבילות לקנאביס?

סבילות לקנאביס או עמידות לקנאביס (באנגלית Tolerance) מתארת מצב בו מטופל הצורך קנאביס לאורך זמן מתחיל עם הזמן להיות “חסין” להשפעתו, באופן בו ההשפעה המורגשת נהיית חלשה יותר בכל אירוע צריכה שחולף וכדי להשיג את אותה השפעה חזקה נדרש מינון גבוה יותר של חומר פעיל או כמות גדולה יותר של קנאביס. אם קרה לכם אי פעם שהרגשתם כאילו הקנאביס שלכם לא משפיע עליכם כמו שצריך, לא כמו שהוא היה משפיע פעם, יכול מאד להיות שגם אתם מתחילים לפתח סבילות לקנאביס. איך זה קורה, האם צריך לדאוג מזה ואיך אפשר למזער את האפקט הזה?

הדבר הראשון שחשוב לדעת על סבילות לקנאביס הוא שמדובר בתהליך טבעי ביותר שאין מה לחשוש ממנו, שכן הוא לא ייחודי רק לכם, לא לכלל מטופלי הקנאביס הרפואי ולמעשה אפילו לא לכלל צרכני הקנאביס, אלא מדובר באפקט גלובלי יותר, המתרחש עקב סיבות פיזיולוגיות שרלוונטיות לצריכה של כל חומר פעיל בעל השפעה מהותית על מערכות חיוניות בגוף. באותה צורה בה גוף האדם מפתח במקרה הזה סבילות לקנאביס, הוא מפתח על בסיס קבוע סבילות לתרופות, לאלכוהול ואפילו לחומרים פעילים שונים שקיימים בשוקולד וקפה, ובמקום לדאוג מתהליך טבעי זה כדאי לכם לנסות להבין אותו ולדעת איך אפשר להתמודד איתו ביעילות.

סבילות לקנאביס – איך זה קורה?

סבילות לקנאביס או לכל מוצר אחר בו קיימים חומרים פעילים שיכולים להשפיע על מערכות חיוניות שונות בגוף האדם, ניתנת לאפיון בעיקר כאשר מדובר בהשפעה “פעילה” כמו למשל השפעתו הפסיכואקטיבית של הקנאביס המורגשת היטב על ידי כל מטופל שצורך אותו. הדרך בה תתבטא סבילות שכזו לקנאביס אצל מטופל תהיה דרך היחלשות מהותית של אותה תחושת “היי” שמספק מינון מסוים של קנאביס שאותו המטופל רגיל לצרוך, כלומר שבכל פעם שאותו מטופל יצרוך את אותה הכמות של קנאביס ואת אותו המינון של חומר פעיל שקיים בו, הוא ירגיש פחות ופחות את ההשפעה הפסיכואקטיבית עד שזו “תיעלם” לחלוטין כאשר המינון הקיים כבר לא יהיה אפקטיבי יותר.

המקור לתופעה זו של פיתוח סבילות לקנאביס הוא אותו מקור הגורם לפיתוח סבילות לכל מוצר המכיל חומרים פעילים: היחלשות של עוצמת ההשפעה הביו-כימית והחשמלית של הקשר שנוצר בין מולקולות החומר הפעיל לקולטנים עצביים שונים בגוף. במילים פשוטות, ואם נתייחס רק לקנאביס כרגע, הקשר שיוצרות המולקולות של הקנאבינואיד הפסיכואקטיבי THC עם קולטנים אנדוקנאבינואידיים שונים בגוף ובעיקר עם קולטנים מסוג CB1 הפזורים בחלקים רבים במערכת העצבים המרכזית וההיקפית, פוחת בהיקפו, עוצמתו ואיכות מאפייניו החשמליים בכל פעם שהוא נוצר מחדש, בין היתר מכיוון שאותם קולטנים “מתרגלים” לתוואי פעילות שאמורה להיות חריגה וייחודית ומאמצים אותה כפעילות שגרתית, וכן מכיוון שמערכת העצבים המרכזית ובייחוד מרכזי פענוח האותות החשמליים שקיימים בה מאמצים גם הם את הפעילות החריגה בתור פעילות שגרתית. כאשר כמעט כל ההשפעה של הקנאביס “נקלטת” ומזוהה במערכות החיוניות בגופנו בתור פעילות ביולוגית שגרתית, נוצר מצב של סבילות גבוהה לקנאביס שבא לידי ביטוי בכך שהמטופל כבר לא מרגיש את ההשפעה הפסיכואקטיבית כמעט בכלל.

מחקרים שנערכו במטרה לבחון את הקשר הפוטנציאלי שעשוי להתקיים בין שינוי במאפייניהם של הקולטנים האנדוקנאבינואידיים לבין פיתוח סבילות לקנאביס, התמקדו עד היום בתיאוריה לפיה הסבילות לקנאביס מתאפיינת באינדיקטורים פיזיולוגיים המתקיימים באותם הקולטנים. תיאוריה זו אוששה בצורה חלקית, כאשר מספר מחקרים מצאו שקיים קשר ישיר בין דיווחים עצמיים של מטופלים שפיתחו סבילות לקנאביס לבין שינויים במדדים פיזיולוגיים שונים שנמדדו אצל אותם המטופלים, כאשר השינוי המרכזי שאובחן הוא ירידה בצפיפות הפעילות החשמלית (Desensitization) ודרכה ברמת הרגישות העצבית של הקולטנים האנדוקנאבינואידיים הקיימים בגופם של המטופלים.

יש לציין כי סבילות טבעית יכולה כאמור להתפתח במקרה של כל חומר פעיל, ולכן באופן תיאורטי גם קנאבינואידים אחרים מלבד THC כמו למשל CBD או CBG הם גורמים שגוף האדם יכול לפתח אליהם סבילות. יחד עם זאת, כיוון שהשפעתם של קנאבינואידים מסוימים ובעיקר CBD נמדדת בעיקר בקריטריונים תרפיוטיים ולא בתחושה המורגשת על ידי המטופל, קשה הרבה יותר לאפיין באופן עצמאי פיתוח של סבילות ל-CBD או לכל קנאבינואיד אחר שאינו פסיכואקטיבי. סבילות שכזו, במידה ותתפתח, תזוהה בדרך כלל על ידי הרופא המטפל במהלך הטיפול, תוך בחינה של הצלחת הטיפול והשפעותיו השונות לפי מדדים קליניים רלוונטיים.

איך מונעים פיתוח סבילות לקנאביס?

הדרך “הטבעית” ביותר להתמודד עם סבילות לקנאביס שהולכת ומתפתחת היא בדרך כלל הגדלה של כמות הקנאביס הנצרכת בכל אירוע צריכה, העלאה של מינון החומר הפעיל שקיים באותה כמות של קנאביס או שילוב של שני האלמנטים הללו. למרות שמדובר אפוא בשיטה “מוצלחת” שכמעט תמיד תראה תוצאות בשטח, חשוב להבין שזוהי שיטה שאינה כלכלית ומשתלמת, אינה חיובית באספקט של שמירה על מסגרת טיפול יציבה לאורך זמן ובכלל, כזו שאינה מומלצת על ידי רופא בדרך כלל למעט מקרים בהם לא קיימת עבור המטופל אפשרות טיפולית ממשית אחרת.

הדרך היעילה ביותר להתמודד עם סבילות לקנאביס שלא על ידי העלאת המינון שלכם מיום ליום, היא בדיוק ההפך הגמור: הפסקה מוחלטת בצריכה, במידה וזו כמובן מתאפשרת בהמלצת הרופא המומחה שאישר ומלווה את הטיפול שלכם בקנאביס רפואי. הפסקה זו, המכונה באנגלית “T-break”, נועדה כדי לסייע ולהביא את המערכת האנדוקנאבינואידית בגוף לכדי “איפוס” שלאחריו השפעת הקנאביס ובעיקר השפעתו הפסיכואקטיבית המורגשת תחזור להיות כשהייתה תמיד.

אורכה של ההפסקה הנדרשת כדי “לאפס” את המערכות החיוניות בגופו של כל מטופל הוא משהו שלא ניתן באמת לשערך בצורה מדויקת, כיוון שמדובר במשוואה המכילה משתנים רבים ומורכבים מדי כמו למשל קצב טבעי של חילוף חומרים ומשך הטיפול הכללי בקנאביס, אך בכל מקרה מדובר תמיד בתקופה קצרה מאד של 48-72 שעות בה רמת הרגישות של הקולטנים האנדוקנאבינואידיים חוזרת לעלות בצורה משמעותית. לאחר תקופה זו, המשך ההפסקה ישפיע באופן אקספוננציאלי על המשך העלייה ברמת הרגישות של הקולטנים האנדוקנאבינואידיים, כלומר שבכל יום נוסף שבו המטופל לא יצרוך קנאביס רמת הרגישות העצבית שלו תעלה עוד יותר ממה שעלתה ביום הקודם, כאשר “הרף העליון” מוגדר בדרך כלל לאחר 30 ימים ללא צריכת קנאביס ולאחריו אין עוד משמעות ביולוגית ממשית להמשך ההפסקה.

מסיבות אלו, צרכני קנאביס רבים מסביב לעולם ובעיקר אלו העושים בצמח שימוש למטרות פנאי והנאה, בוחרים להתנזר בכל פעם לתקופה קצרה מהתחביב שלהם ולסייע לעצמם “להתאפס” בחזרה לרמת הרגישות הרגילה של המערכת האנדוקנאבינואידית בגופם. לעומת צרכני הפנאי, שיכולים פשוט לעשות את זה בלי לדאוג יותר מדי, מטופלי קנאביס רפואי ייאלצו בדרך כלל להתייעץ עם הרופא לגבי הדרך הטובה ביותר לבצע הפחתה או הפסקה במקרה האישי שלהם, אך במידת האפשר גם הרופא ימליץ בדרך כלל על הפסקה קצרה כאלטרנטיבה טובה יותר להעלאת המינון. מנגד, אם הרופא בטוח שבשל נסיבות הקיימות במקרה של מטופל מסוים האפשרות של העלאת המינון היא עדיפה, אם המטופל יכול להרשות לעצמו רכישה חודשית יקרה יותר ואם היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות תאשר זאת, האופציה של הגדלת המינון החודשי יכולה לעלות גם היא על השולחן.

דרך נוספת ומעט “יצירתית” יותר להתמודד עם התפתחות של סבילות לקנאביס נקראת “מיקרודוזינג”, כלומר צריכה מכוונת של תת-מינון של החומר הפעיל שקיים בקנאביס. תצורת צריכה זו לרוב אינה מתאימה למי שזקוק לקנאביס לשם שיכוך סימפטומטי והתמודדות עם מחלות ומצבים רפואיים, שכן היא מחליפה את ההתמודדות עם הסבילות בהתמודדות עם תת-מינון לטווח הארוך באופן שבמקרים רבים לא באמת יעזור למטופל, אבל מי שיכול למצוא בתצורת צריכה זו שגרת טיפול אפקטיבית, ימצא כי מדובר בכלי יעיל במיוחד למניעת התפתחות של סבילות לקנאביס.