מאיפה צמח הקנאביס מקבל את הצבע שלו?
כולם יודעים שקנאביס הוא “ירוק” (כינוי רחוב) אך במקביל כולם גם מכירים זנים מסוימים שלו המתאפיינים בפלטת צבעים מעניינת יותר הכוללת גוונים של כחול, אדום, סגול, כתום וצהוב, כמעט בכל צבעי הקשת. למרות שמדובר באלמנט ויזואלי שאינו בהכרח בעל השפעה ממשית על האפקט התרפיוטי של זן קנאביס כזה או אחר ולכן לא תמיד מדאיג יותר מדי את אלו שעושים בו שימוש רפואי, האם יצא לכם פעם לעצור לרגע ולחשוב מאיפה מקבל קנאביס את הצבעים הייחודיים הללו, ולמה הם נדירים יחסית בהשוואה לצבע הירוק השגרתי שלו? ובכן, התשובה הקצרה טמונה במה שניתן לכנות “גנטיקה סביבתית” – כלומר השפעה שחלקה טמון בגנטיקה וחלקה בהשפעה חיצונית שנובעת מסביבת הגידול של הצמח.
הצבע הירוק בקנאביס והייחוד של צבעים אחרים
הצבע הירוק הוא הצבע הדומיננטי ביותר בכל הסביבות הטבעיות השונו הקיימות על פני כדור הארץ, ולא לשווא זהו הצבע הנפוץ ביותר לא רק של צמחי ופרחי קנאביס אלא גם של כל צמח אחר. הצבע הירוק של צמחים נובע מקיומם של פיגמנטים צמחיים הנקראים כלורופילים, שהנם חומרים בעלי צבע אחיד ודומיננטי (ירוק בלבד) הנוצר עקב יכולתם לספוח אור באורכי-גל מסוימים וחוסר יכולתם לספוח אור באורכי-גל אחרים. אחד התפקידים העיקריים של כלורופילים הוא לאפשר לצמחים לבצע פוטוסינתזה, כלומר לייצר “מזון” ורקמות חדשות על ידי חשיפה לאור השמש וספיגה של חלק ניכר ממנו, כאשר הצבע הירוק שאנו רואים הוא “סכום” אורכי הגל בהם אור אינו נספג במולקולות האורגניות בצמח אלא מוחזר אלינו לעיניים.
כלורופילים, בדיוק כמו הצבע הירוק שאנו רואים בעקבות קיומם, נפוצים בכל חלקי הצמח ומאוחסנים במבנים תאיים מזעריים שכל אחד מהם נקרא ‘כלורופלסט’ על שם הכלורופיל שמצוי בו. תפקידם של הכלורופילים הוא כאמור לסייע לצמח לספוג חלק ניכר מאור השמש לשם קיום תהליך החיים הבסיסי שלו, אשר במהלכו “נאגר” האור בשני סוגים שונים של מולקולות ייעודיות לאחסנת אנרגיה, שלאחר מכן משמשות להתמרה של פחמן דו-חמצני הנקלט מהאוויר ומים לכדי מולקולות גלוקוז, שהוא סוג של סוכר בו הצמח יכול לעשות שימוש, יחד עם חומרי תזונה אותם הוא סופג מהאדמה או ממצע הגידול המנותק (במקרה של גידול הידרופוני למשל) כדי ליצור רקמות חדשות ולגדול.
לפיכך, הצבע הירוק הוא הצבע “הטבעי” היחיד של צמחי קנאביס, כמו גם של צמחים רבים אחרים, כאשר כל צבע אחר שעשוי להתקיים בצמח ולבוא לידי ביטוי באופן ברור הנראה בעין בלתי מזוינת (ללא זכוכית מגדלת או מיקרוסקופ) נחשב למעין “מוטציה” גנטית של הצמח, בה קיימים חומרים אורגניים ייחודיים שיכולים ליצור על גבי פרחי הצמח צבעים אחרים מלבד ירוק, כמו למשל סגול, כתום, צהוב ואדום במקרה של צמח הקנאביס.
אילו גורמים מסייעים ליצור צבעים אחרים בקנאביס?
החומרים הפעילים בקנאביס אשר אחראים בין היתר על “הגדרת” צבעו של צמח מסוים נקראים פלבנואידים. למרות שאלו פחות מוכרים ומפורסמים בהשוואה לחומרים פעילים אחרים בקנאביס כמו קנאבינואידים (למשל THC ו-CBD) או טרפנים, ולמרות שככל הנראה יש להם אפקט פחות בעיצוב השפעתו הכללית של הקנאביס על גוף האדם הנקראת “אפקט הפמליה”, בתחום של פיגמנטציה (צביעה טבעית) אלו הם החומרים היחידים שקובעים הלכה למעשה באיזה צבע יהיה פרח קנאביס מסוים. ליתר דיוק, מדובר בסוג מסוים של פלבנואידים ממשפחה הנקראת אנתוציאנינים (Anthocyanins) אשר מקנים לצמחים, פירות וירקות כמו אוכמניות, ענבים, חצילים, תפוחים וקנאביס, גוונים סגולים, אדומים, כתומים או כחולים.
הסיבה העיקרית לכך שצמחי קנאביס רבים מגדלים פרחים ירוקים שאינם מועשרים בצבעים או גוונים אחרים, היא שמדובר בחומרים “נדירים” יחסית (בהשוואה לרמת ריכוזם הממוצעת בזני צמחים אחרים) בצמחי קנאביס. התכונה הגנטית שגורמת לזן קנאביס מסוים כמו למשל הזן הסגלגל ‘Granddaddy Purple’ לייצר אנתוציאנינים בכמות מספקת שתיצור פיגמנטציה היא תכונה “חלשה” שאינה נוטה לעבור בהכרח מדור לדור, מאצווה לאצווה או בעת ריבוי-רוחבי של זנים שונים, ולכן אם מסתכלים על כלל זני הקנאביס שקיימים בעולם ניתן לראות שצבעוניות יתרה היא תכונה נדירה יחסית, למרות העובדה שמגדלים רבים בכל העולם מנסים כל הזמן לשחזר אותה ולהרחיב אותה לזנים חדשים.
מלבד הגנטיקה המקורית של הצמח, גורמים סביבתיים שונים שעשויים לדחוף צמח עם או בלי נטייה גנטית ייחודית לייצר בכל זאת כמות גבוהה יחסית של אנתוציאנינים כוללים בין היתר טמפרטורה נמוכה יחסית (נוטה לייצר גוונים כחולים) המשפיעה לרעה על ייצור הכלורופילים הירוקים בצמח, טמפרטורה גבוהה מדי (נוטה לייצר גוונים כתומים וצהובים) המשבשת בצורה מהותית את תהליך ייצור האנתוציאנינים וכן רמת חומציות גבוהה מדי של מצע הגידול שיכולה לייצר גוונים אדומים, וורודים או חומים ושחורים. למעשה, רמת החומציות של מצע הגידול נחשבת לאחד הגורמים הסביבתיים המהותיים ביותר בהקשר זה, שכן נמצאו עד היום ראיות רבות לכך שגם רמת חומציות נייטרלית (גוונים סגולים) ורמת חומציות נמוכה מדי (גוונים צהובים) יכולות להשפיע בצורה מהותית על הצבע הסופי שיהיה לפרחיהם של צמחי קנאביס אשר גדלו במצע הגידול הזה.
האם קנאביס סגול, כחול או אדום הוא חזק יותר?
כמעט כל אדם בעולם שצרך קנאביס לאורך תקופה מהותית בחייו, מסיבות רפואיות או אחרת, נתקל לפחות פעם אחת במיתוס לפיו קנאביס סגול (או צבעוני באופן כללי) הוא חזק יותר מקנאביס רגיל, מה שלצערם של חובבי קנאביס מסביב לגלובוס הוא פשוט לא נכון, לפחות לא בהכרח. חשוב להבין כי למרות שאותה פיגמנטציה צבעונית היא תכונה שנוטה למשוך את עינו של לקוח פוטנציאלי ואפילו “לקדם מכירות” מטעמי סקרנות ורצון להתנסות בחוויה שלכאורה נתפסת לנו בראש כחדשה, בסופו של דבר מדובר כמעט בכל המקרים רק בשינוי בצבעו הנראה לעין של הפרח ותו לא.
הסיבה לכך שקנאביס סגול, כחול, צהוב, אדום או כתום הוא לא חזק יותר מקנאביס “רגיל” וירוק, טמונה בעובדה שפלבנואידים, על אף שככל הנראה יש להם השפעה ביולוגית מסוימת על גוף האדם, הם אינם חומרים פעילים דומיננטיים בצמח הקנאביס אלא רק מטבוליים משניים שמקנים לצמח תכונות שוליות בלבד. ההשפעה שיש לפלבנואידים על עיצוב האפקט התרפיוטי המורגש של צריכת קנאביס היא מזערית בהשוואה לזו שמאפיינת קנאבינואידים כמו THC ו-CBD או אפילו טרפנים כמו מירסין ולימונן, ולכן קנאביס “חזק יותר” יהיה זה שעשיר יותר בחומרים הללו ולא בפלבנואידים הצבעוניים. באותו אופן, קנאביס צבעוני לא יהיה בהכרח עשיר יותר בטעם וריח ייחודיים לעומת קנאביס ירוק, שכן הטעם והריח מושפעים בעיקר מקיומם וריכוזם של טרפנים, מה שמשאיר את ייחודו של הקנאביס הצבעוני במגרש הוויזואלי בלבד.
אחרי שהבנו אילו חומרים (קנאבינואידים) משפיעים באופן המהותי ביותר על עיצוב השפעתו המורגשת של הקנאביס ואילו מהם (טרפנים) מעצבים כמעט לבדם את טעמו וריחו, חשוב לציין כי במידה וזן קנאביס צבעוני מסוים יהיה עשיר לא רק בפלבנואידים אלא גם בקנאבינואידים (בעיקר THC) ובטרפנים, הוא יכול בהחלט להיות חזק, ריחני וטעים יותר לעומת קנאביס רגיל וירוק שפחות עשיר בחומרים הללו. מכאן, למעשה, מגיע המיתוס אודות המאפיינים יוצאי הדופן של זני קנאביס סגולים או כחולים, אך חשוב להבין אפוא שמדובר בחומרים ובתכונות שאין להם בהכרח שום קשר לצבע הנראה לעין של הפרח. במילים פשוטות, קנאביס סגול יכול להיות חזק, טעים וריחני יותר מקנאביס ירוק, אך בדיוק באותה מידה הוא יכול גם שלא להיות בעל שום תכונה מיוחדת מלבד צבע בולט שנובע אך ורק מריכוז גבוה יחסית של אנתוציאנינים.
לסיום, חשוב לציין שישנה משפחה מולקולרית נוספת של “חומרי צבע” בקנאביס הנקראים קרוטנואידים, אשר אחראים בעיקר על ייצור צבעי אדמה בגווני חום, ירוק כהה וצהוב/זהב, אך אלו מיוצרים בצמח כמעט רק בסוף תהליך הפריחה שלו, בתנאים מאד מסוימים של סביבה ותאורה, בכמות קטנה בהרבה בהשוואה לפלבנואידים ובעיקר בקרב זני קנאביס ספציפיים בלבד. לכן, נהוג להתייחס למשפחת חומרים זו בתור משפחה משנית בחשיבותה בעיצוב צבעו הנראה לעין של הקנאביס, כאשר במקרים רבים ישנה נטייה “להתעלם” מהם לחלוטין ולנתח את צבעו של פרח קנאביס מסוים בהתבסס על תכולת הפלבנואידים שלו בלבד.
