קנאביס רפואי, למרות שהנו מוגדר בתור “תרופת קו אחרון” על ידי משרד הבריאות, אינו בעל מעמד של תרופה מקובלת ולכן לפעמים קבלת הרישיון לצריכתו עלולה לדרוש הנפקת אישור מפסיכיאטר, שיאשר כי אותו מטופל עומד בקריטריונים של בריאות הנפש לקבלת קנאביס רפואי.
בהיבט של הגבלים נפשיים לקבלת קנאביס רפואי, הדבר העיקרי שתקף עבור כלל המטופלים הוא האיסור המוחלט על נטילת קנאביס רפואי במקרים בהם קיים סיכון לפסיכוזה. בכל מקרה בו קיים סיכון להתפתחות פסיכוזה, שעל פי הספרות הרשמית של משרד הבריאות היא סיכון של כל אדם שצורך קנאביס למטרות רפואיות לטווח הארוך, אז שאותו מטופל יהיה מנוע כמעט לחלוטין מקבלת גישה עתידית לקנאביס רפואי בישראל.
תפקידו של הפיסיכיאטר ב”שרשרת” הקנאביס הרפואי של משרד הבריאות, הוא לקבוע למעשה כי אותו מטופל אינו מועמד בסיכון עקב הטיפול בקנאביס רפואי. למרות שסיכון זה לא הוכח באף מחקר קליני שנעשה עד היום בעולם, הוא מופיע כאמור בבסיס הספרות המקצועית עליה מסתמך משרד הבריאות, וכל עוד לא יוכח אחרת הוא מוחרג לרעה עבור מטופלים שלא עומדים בקריטריונים מסוימים לפי החלטה פרטנית של יחידת היק”ר.
במקרים רבים, לא נדרש כלל אישור פסיכיאטר כדי לקבל רישיון לקנאביס רפואי. אחרי קבלת המלצה מרופא מומחה, עבור התוויה רפואית המאושרת ברשימת ההתוויות שנכללת בתוך נוהל 106 של משרד הבריאות, אישור מפסיכיאטר אינו נדרש באופן כללי, אך הוא עשוי להידרש ממטופל מסוים באופן פרטני.
מטופלים שנדרשים להביא אישור מפסיכיאטר כדי להוציא רישיון לקנאביס רפואי, צריכים לפעול על פי נוהל דומה לזה של מטופלים הלוקים ב-PTSD ומטופלים אצל פסיכיאטר כבדרך קבע בתור רופא ממליץ עיקרי. הם צריכים לפנות לפסיכיאטר מומחה באופן פרטי, ולבקש ממנו אישור בריאות נפשי כללי לצורך קבלת היתר צריכת קנאביס רפואי.
